הורות משותפת - ילדים תחת חוזה. אפשר?

בייבי לי - אתר הכרויות לעשות ילד ביחד.   


בייבי לי. יוצרים משמעות חדשה לחיים שלך! 
 

מזל טוב, נולד ילד נוסף לחברים אשר הכירו באתר, מעורר השראה? תשפטו בעצמכם קראו כאן

    חפש
 

ילדים תחת חוזה. אפשר?

 

הורות משותפת – הרבה יותר מסרט

ב-15 במרץ הוקרן בערוץ 2, הסרט התיעודי "ילדים תחת חוזה", סרט שאתר בייבילי סייע בהפקתו. הסרט מעורר תהיות לא מעטות, אבל בעיקר מוכיח כי אי אפשר להתעלם מהתרחבות התופעה של הורות משותפת. מדוע ההורים החליטו להביא ילדים לעולם דווקא בהסדר זה, מה הילדים חושבים על היותם משפחה 'אחרת', איך בכלל מוצאים פרטנר מתאים להורות והאם אפשר לשלב זוגיות? רשמים ותובנות בעקבות הצצה לחיי גיבורי הסרט – אנשים שעבורם 'משפחה אלטרנטיבית' היא לא תופעה, אלא החיים

מאת: שירלי גולן

מרץ 2012

 

"מהרגע שנולדתי, יש לי שתי מסגרות שהן ככה וככה. בסך הכל, אני שלם", כך אומר רועי, בן 11, הבן של שלמה פלסנר ותומר רשף, שנולד לתוך מודל של הורות משותפת - אבא עם בן זוג, אמא ושני בתים. משפט זה לדעתי, מתמצת בתוכו בצורה כנה את המהות של המודל בעיניים של ילד – זה מה שאני מכיר, לא גדלתי אף פעם בבית אחד, אבל זה לא אומר שזה מפריע לי ולתחושת השלמות עם עצמי.

את הדברים האלה אמר רועי בסרט "ילדים תחת חוזה", ששודר לאחרונה בערוץ 2 במסגרת התוכנית "הסיפור". מדובר בסרט תיעודי בנושא הורות משותפת, מודל אשר הולך וצובר תאוצה בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט.

הסרט מביא סיפורים משפחתיים של הורות משותפת מזוויות שונות: האמהות, האבות, הילדים, בני הזוג שהצטרפו והרחיבו את המשפחה, האנשים שבחרו במודל זה ונמצאים בתהליך של חיפוש אחר פרטנרים מתאימים וגם אנשים שנפגעו מבחירה זו, בגלל חוסר בתאום ציפיות מספק בינם לבין הפרטנר להורות.

במעקב אחר התפתחות התופעה בארץ, מצוין בסרט כי מדי שנה נחתמים מאות חוזים משפטיים להסדרים של הורות משותפת, ובכלל, ישראל היא מקום חמישי בעולם בהקמת משפחות שאינן לפי המודל המסורתי.

תוך כדי צפייה, עלו בראשי שאלות ומחשבות רבות על מהי משפחה, משמעות קשר בין הורים וילדים, זוגיות, סטיגמות חברתיות ודימוי עצמי כחלק מהשפעת הרקע המשפחתי ממנו אתה בא. אבל, מעבר לכך – התעוררה בי תחושה חזקה של תקווה ואופטימיות.

כן, אפשר לעשות את זה! גם אם בדרך עשויים להתמודד עם אתגרים לא פשוטים הקשורים בגידול הילד, בחינוכו ובאופי השתלבותו בחברה שלא תמיד סובלנית לשונה ממנה – לא כל המשפחות צריכות להיות דומות. לא כל מה שמתאים לאחד, חייב להתאים לאחר ובכל זאת, הרצון להביא לעולם ילד הינו משותף לרובנו והגשמת חלום זה אינה חייבת להיות במסגרת הקונבנציונלית של זוגיות ונישואים. 

הילדים מקבלים את המציאות כפי שהיא

עומר בת 14, הילדה הרביעית בארץ שנולדה במודל כזה היא בת לאב הומוסקסואל ואם סטרייטית. במהלך ילדותה ספגה לא מעט הערות מצד ילדים בני גילה, על הדרך בה הגיעה לעולם. החשש ללעג מצד ילדים אחרים ממשיך ומלווה אותה. "היו אנשים שחשבו שאני מוזרה, מישהי אפילו אמרה לי שלא הייתי צריכה להיוולד", היא מספרת. כשהמראיינת שאלה אותה איך הרגישה עם זה, ציינה שנפגעה והתעצבנה, אבל לכל אחד אמונתו שלו. "לאבא יש בן זוג, אמא סטרייטית, ככה החיים שלי", היא מסכמת את זהותה, מתוך הבנה שיש כאלה שיקבלו את זה ויש כאלה שלא, וגם זה בסדר.

גם לרועי זה לא מפריע, שלאביו יש בן זוג – הרי הוא חי עם שניהם מהרגע שנולד. ובמקרה של רועי, הסיפור לא נגמר בשני אבות ואמא, אלא הלך והתרחב כשמצד אחד, אימו התחתנה עם מיכאל ונולדו להם שני בנים, ומצד שני, כשעידו, בן זוגו של שלמה, אביו הביולוגי, הביא לעולם את נועם יחד עם ענת. משפחה בת ארבעה ילדים, שלושה אבות ושתי אימהות - משפחה מיוחדת ובלתי שגרתית, אשר מוכיחה שבתוך כל המורכבות הזו אפשר ליצור את ה"ביחד". ומה קורה כשיש חילוקי דעות ואי הסכמות? פותחים את הכל, מדברים, דנים ובסופו של דבר, מתפשרים. 

לא מוותרים על זוגיות

אחד המאפיינים המשמעותיים בבניית מודל הורות משותפת שיצליח בעתיד הוא: פתיחות. פתיחות להבין שיש שני אנשים מעורבים בתהליך והחלטות צריכות להתקבל בשיתוף, פתיחות להבין שלא משנה כמה ניערך, נתכונן וננסח הסכמים – למציאות יש כוח משלה וייתכן שטובת הילד תדרוש להגיע להבנות שונות ממה שחשבנו טרם הלידה, ופתיחות לקבל את זה שלכל משפחה מתאים הסדר אחר. יש המחלקים כבר מהחודשים הראשונים את הלינה בין שני בתים, יש שמחכים זמן מה עד שהילד עובר לישון בבית האב ומגבילים זאת למספר ימים בשבוע וסופ"ש לסירוגין ויש שאפילו גרים יחדיו עד שיוחלט אחרת.

כאלה הם למשל, גיא פיק ואלדנה הרפז שמגדלים ביחד תאומים. הם חולקים את אותו בית, עם חשבון בנק משותף, אבל עם חדרי שינה נפרדים ומתוך ידיעה שהסידור הזה לא יימשך לנצח. שניהם רוצים למצוא זוגיות, אבל עדיין אינם מוצאים את הזמן והאנרגיות להשקיע בכך.

גם ענת רדנאי, אמא של נועם, היתה רוצה למצוא זוגיות, אבל ברור לה שזו צריכה להיות זוגיות כזו שתקבל את ההרכב המשפחתי המיוחד שלה ושל בנה, כחלק בלתי נפרד ממנה.

ואם כבר מורכבות, אז למה בעצם לנשים, מלכתחילה, להכניס גבר לתמונה? למה לא לעשות ולגדל ילד לבד, דרך בנק הזרע? התשובה של ענת היתה חד משמעית: "היה לי ברור שלא אהיה אם חד הורית". בדיעבד, היא לא חושבת, שהיתה צריכה לעשות את זה לבד, אבל מציינת, שלא פשוט לה להיפרד מנועם לכמה ימים והיא חוששת כיצד זה משפיע עליו. מצד שני, היא מוסיפה, שמדובר בחששות שלה, הרי נועם לא מכיר משהו אחר – הוא נולד למציאות של שני בתים.  

המודל של המאה ה-21?

אז, מה טוב לילד? ימים יגידו. בתקופה בה אחוזי גירושין עולים, תאים משפחתיים חדשים הולכים ומתרבים ומנגד, אתגרי ההורות משתנים והופכים למורכבים יותר ממה שהיה נפוץ בדורות הקודמים – אין נכון ולא נכון, אלא מה מתאים לכל אחד ומהם המסרים לאורם הוא מחנך את ילדיו.

בסיומו, מעלה הסרט השערה שיהיה מעניין לבחון אותה בראי הזמן - בעוד מחקרים מראים כי נוכחות אב ואם בגידולו של הילד משמעותית להתפתחותו ומנגד, עתידה של השיטה המונוגמית לא ברור, ככל הנראה, זה יהיה המודל המשפחתי הדומיננטי בשנים הקרובות.

לדעתי, התופעה אכן תגדל ואף תתקיים לצד חיפוש בלתי נדלה אחר זוגיות, שלא במסגרת נישואים. כלומר, עם הזמן (וייקח עוד קצת זמן...), אנשים רבים כבר לא יקשרו בהכרח זוגיות עם ילדים ומשפחה.

מושג המשפחה ימציא את עצמו מחדש בכל מיני סגנונות וישפיע על תפיסת ההורות, שתהפוך להיות יותר מודעת ויותר יצירתית. החלום הגדול – להביא ילד לעולם – ככל הנראה, ימשיך לקנן בלבבות האנשים.

 

 

כניסת חברים

הירשם

עוד באתר