הורות משותפת - אמא, מה זה אלטרנטיבי?

בייבי לי - אתר הכרויות לעשות ילד ביחד.   


בייבי לי. יוצרים משמעות חדשה לחיים שלך! 
 

מזל טוב, נולד ילד נוסף לחברים אשר הכירו באתר, מעורר השראה? תשפטו בעצמכם קראו כאן

    חפש
 

אמא, מה זה אלטרנטיבי?

 

אמא, מה זה אלטרנטיבי?

 

מאת: שירלי גולן

 

בחירה בסגנון חיים שונה מהכלל, מביאה עימה מטבע הדברים לא מעט שאלות. תחילה, אלו שאלות שאנחנו שואלים את עצמנו ובהמשך, אנחנו צריכים להתמודד עם שאלות ותהיות הסביבה. הורות משותפת היא ללא ספק בחירה, המשפיעה לא רק על הגדרות ההורים, אלא גם על ההגדרות שלתוכן גדלים הילדים – הגדרות עימן הם נחשפים לסביבה החינוכית והחברתית שלהם. איך מסבירים את השוני לילד, איך משתלבים במשפחה המורחבת ומה אומרים לגננת או למורה?

דני בראוך, פסיכולוג קליני, בשיחה מרתקת על הגדרות, שינויים, תחושות אשמה ופתרונות יצירתיים להתמודדות עם סוגיות מורכבות במשפחות אלטרנטיביות.

 

 

אם אנחנו עוסקים בהגדרות, אז לכאורה בהורות משותפת ההגדרה פשוטה: יש אבא ויש אמא, שני בתים, בלי זוגיות. הגדרה לא שונה בהרבה מגירושים.

"נכון, ואם לפני 20 או 30 שנה, גירושים נחשבו לדבר חריג ויוצא דופן בממסד המשפחתי, הגיוון בתאים המשפחתיים שהולך ותופס תאוצה, בעוד 15 שנה כבר יהיה דבר נפוץ הרבה יותר. כעיקרון, חשוב להקדים ולומר שהרבה דברים תלויים בגישה. האם אנחנו כמשפחה אלטרנטיבית נהנים מהייחודיות הזו או מרגישים שהדבר נעשה מתוך תחושה של חוסר ברירה? האם אנחנו מחצינים  זאת או רואים בזה עניין מישני? בכל מקרה, צורת ההסתכלות שלנו כהורים תשפיע על המסרים שיועברו לילדים שלנו ומהם לסביבה".

 

ילד בא לעולם ואחת האינטראקציות הראשונות של ההורים היא עם משרד הפנים – תעודת לידה, רישום כתובת, שם ושם משפחה. אבל, כאן יש שני בתים ושני שמות משפחה – מה שנעשה באופן כמעט אוטומטי במשפחה המסורתית, דורש כאן הרבה יותר מחשבה.

"בהחלט. במצב של הורות משותפת, מלכתחילה יש יותר מחשבה ותכנון של סוגיות רבות שמשפחות אחרות נותנות עליהן את הדעת רק בשלבים מאוחרים יותר. אז נכון, יש שני בתים, אבל בהסכם שנחתם בין ההורים טרם הלידה, לרוב יש התייחסות מפורשת לכך. כלומר, ההורים מחליטים מראש, לפני הלידה, איזה שם/ות משפחה יישא הילד ומה יהיה הבית המרכזי שלו, לשם יגיעו מכתבים מהרשויות ומהמוסדות השונים. לרוב, בראשית החיים, בית האם הוא הבית המרכזי (כי לשם באופן טבעי יוצא הילד מבית החולים), בהמשך, החלוקה בין ההורים עשויה להשתנות בהתאם לרצונם, גילו וצרכיו של הילד. במקרים רבים, האב יגור לא רחוק, כך שכל צרכיו של הילד יסופקו באותו איזור מגורים, כולל כמובן גן ובית ספר".

 

 

אז הגענו לגן, המסגרת החינוכית הראשונה שפוגשת את המשפחה במבנה הייחודי שלה. האם יש מקום לספר לגננת על השונות המשפחתית, על כך שהילד מגיע לגן במהלך השבוע משני בתים?

"לדעתי כן. אין טעם להסתיר כי סודות סופם להתגלות ויותר מכך, כשאנחנו לא משתפים, אנחנו מעבירים מסר שיש מה להסתיר, יש במה להתבייש. בעקבות זאת, הילד יכול לחוש חרדה וחוסר ביטחון. ככל שהילד גדל, מגיעים אליו הביתה חברים, הוא מבקר אצלם, הוא הולך לימי הולדת ונחשף בעצמו לסוגי משפחות. אם הוא ישאל שאלות את הגננת, היא לא צריכה להיות מופתעת. הורים שמעדכנים אותה, רואים בה כגורם חינוכי חשוב, השותף לגידול ילדם, ועוזרים לה לתת תשובות ראויות. בנוסף, צריך לחשוב על יום המשפחה – הורים שמשתפים את הגננת מחזקים את הנכונות שלה לתת התייחסות לשונות הזו בציון אירועי היום, בקרב הילדים והוריהם".

 

ולמי מעבירים הודעות – הגננת והמורה צריכות לעדכן את שני ההורים בנעשה בגן, בהזמנות לאירועים וכדומה?

"תלוי במה. אם שני ההורים באים ומבקשים ליידע את שניהם, זו זכותם ויש סיכוי גדול יותר שאכן כך יקרה אבל בכיתה בה 30-50% מהילדים הם ילדים להורים גרושים וילדים נוספים ממשפחות אלטרנטיביות מכל מיני סוגים, הורים צריכים להיות מציאותיים בציפיות אלו. זה יכול להיות מסובך להתקשר לכל כך הרבה הורים, בני זוג וכדומה. מבחינת הילד - יש לו שני בתים ומצד שני, זה בסדר גמור שיש לו כתובת מגורים אחת מרכזית. הגננות והמורות יכולות לתמרן בין שני ההורים מבחינת הודעות ולהשאיר את האחריות בידי ההורים לידע אחד את השני. לאירועים מיוחדים בגן, כמובן יש להזמין את שניהם.

הילד הכין מתנה יצירתית בגן והביא רק לבית אחד? זו לא האחריות של הילד לדאוג לרצות את שני הוריו, אלא אם הוא מבקש ואז בגן צריכים לאפשר לו להכין שתי מתנות. ההורים עצמם גם יכולים להציע שפעם אחת יביא יצירה שלו לבית של אבא ובפעם אחרת לבית של אמא. חשוב לשים לב לתחושות של עלבון ופגיעה אפשריות של ההורים בעקבות תחרות והשוואה, אבל הם נדרשים להבין כי צרכי הילד קודמים לצרכים שלהם. עם זאת, אפשר וכדאי לעזור לו למצוא פתרונות, אבל ברוח טובה. הילד עצמו לא יכול ולא צריך לדאוג לדברים האלה".

 דני בראוך: " מלכתחילה יש יותר מחשבה ותכנון"

איך צריך להתמודד מול המשפחה היהודית המורחבת שתוהה למה לא עשית ילדים בדרך הקונבנציונלית?

"מאחר והחברה הישראלית שמה דגש רב על ילדים ורואה בהם מרכיב מרכזי בכל מה שקשור למימוש העצמי, ברגע שיש תינוק, הביקורת על בחירה בסגנון חיים אלטרנטיבי והתסכולים "מתמוססים" ונדחקים לקרן זווית. העיקר, יש ילדים ונכדים. המצב עשוי להסתבך כשלהורים יש בני זוג, מודל המפר את "השילוש הקדוש"- אבא, אמא וילד".

 

בעצם מודל הורות משותפת טומן בחובו, מעצם הגדרתו, יכולת הסתגלות גבוהה לשינויים בכל מיני תחומים.

"נכון. החיים עשויים לזמן שינויים במקום העבודה, שינויים ביכולת הכלכלית, בני זוג חדשים ולכל אלה השפעה גם על הזוגיות ההורית וגם על המשפחה. ההסכמים כל הזמן עומדים למבחן ואם יש תקשורת כנה ופתוחה אפשר לפתור תסכולים ואכזבות בתחילת הדרך ולא לתת להם לגדול ולהסתבך. לבני זוג אין תפקיד פורמלי במערכת, אין מעמד רשמי, אבל הילד בהחלט יכול לראות אותם כממלאים תפקיד משמעותי בחייו. במודל כזה, הילד לומד להטמיע דמויות נוספות ומפתח קרבה רגשית. לעיתים, הוא גם צריך להסתגל לאחים חדשים".

 

הילד חי חלק מהזמן עם בן הזוג של ההורה – עובדה זו מדגישה יש אחריות מסויימת כלפיו, לא?

"זה כבר תלוי בשני ההורים הביולוגיים. אם הקשר עובד בצורה יפה, בן/בת הזוג יכול/ה להיות שותף/ה בגידול הילד, לקחת אותו מהגן וכו' – אבל, זה אינדיבידואלי. יש משפחות בהן, בני הזוג מחוייבים ומסורים כמו ההורים הביולוגים ויש מקרים בהם הם לא מעורבים, לא רוצים לקחת אחריות והדבר מוסכם מראש בין כל הגורמים. בכל מקרה, לזוגיות של ההורים יש מקום משמעותי גם בתפקודם כהורים בלי קשר למידת המעורבות של בני זוגם בגידול הילד. לעיתים, מתעוררות דילמות בין הצרכים הזוגיים וההוריים, מה שדורש התמודדות מורכבת יותר בהשוואה למשפחות מסורתיות".

 

ניתן לומר כי מחשבה, תכנון ותחושת אחריות חזקה עשויים להכין את ההורים להתמודדות עם אתגרי ההורות והמשפחה?

"המחשבה והתכנון הם הכרחיים, אך לפעמים האחריות הגדולה שמרגישים הורים במשפחות אלטרנטיביות מתבלבלת עם תחושת אשמה. התחושה הזו מתעוררת לא פעם בצמתים שונות בחיי הילד ומגניבה מחשבות, כגון "אולי פעלתי לא נכון, גרמתי לילד מראש להיות חריג" וכדומה. הורה במשפחה אלטרנטיבית מרגיש צורך לתת דין וחשבון כל הזמן, להצדיק את החלטותיו מול עצמו ומול העולם. כשמדובר בהורה להט"ב (לסביות, הומואים, טראנסג'נדר וביסקסואליים), האשמה עשויה להיות גדולה יותר ולשאת מסרים של פגיעות וחוסר יציבות – מסרים המושרשים מגיל צעיר בחברה הומופובית. איך מתמודדים עם תחושה כזאת? מדובר בעבודה עצמית יומיומית. הורה כזה צריך להכיר בתחושות אלה, להבין שמדי פעם ייתקל בהן, אבל מצד שני להזכיר לעצמו שהוא, יותר מכל הורה אחר, תכנן, השקיע ועושה את הטוב ביותר, גם אם זה לא אידיאלי. משפחות בהן אחד מההורים או שניהם הם הומואים ולסביות, מקבלות, בדרך כלל, פחות תמיכה מקצועית ופונות פחות לקבלת עזרה. ניתן להבין את הקושי לפנות לעזרה מקצועית על רקע אותה תחושת אשמה והחשש מהביקורת החברתית, שתבוא לידי ביטוי, אולי, גם באמצעות הגורמים הטיפוליים. הפניה לטיפול בילד או הדרכת הורים נחווית, לעיתים, גם כהודאה בחוסר הצלחה או כישלון שלהם כהורים, דבר שקשה לכל הורה ככלל, אבל להורה להט"ב במיוחד. אני מאמין שעבודה ייעוצית וטיפולית במסגרת קבוצתית יכולה להקל. קבוצה מאפשרת שימוש באנשי מקצוע בעלי ידע וגם חוויה של שותפות עם הורים אחרים הנמצאים במצב משפחתי דומה. כמו שנאמר - הרבה יותר קל להתמודד ביחד".

 

מה המטרה של קבוצה שכזו? כיצד זה יכול לעזור להורים המתלבטים?

"הקבוצה מציעה מקום המאפשר שיח לגיטימי במסגרתו ניתן לשתף בתחושות, מחשבות, לבטא ספקות ולגעת בנושאים משמעותיים למשתתפים ולמשפחות אלטרנטיביות רבות. השיתוף מאפשר לראות את

השונה והמשותף. כשאדם רואה שחוויות, התלבטויות וקשיים, אשר עולים בקבוצה, מטרידים לא רק אותו אלא גם אנשים נוספים, התחושות מקבלות הכרה, לגיטימציה ופרופורציות אחרות. בנוסף, משתתפי הקבוצה יכולים לעשות שימוש בניסיון ובידע שנצבר בידי הורים אחרים בקבוצה, דבר שהוא משמעותי בייחוד בקרב משפחות אלטרנטיביות, מאחר ומודלים שהן יכולות להיעזר בהם בסביבתם הקרובה,מצומצמים יחסית." 

 

 

* דני בראוך, פסיכולוג קליני – מדריך מטפל פרטני, זוגי וקבוצתי.

עובד בקליניקה פרטית ובמרכז "הארבעה" לטיפול פסיכולוגי של משרד הבריאות בתל-אביב.

במסגרת "הארבעה" עומדת להיפתח קבוצת הדרכה טיפולית להורים להט"בים בסוגיות הקשורות להורות וילדים הגדלים במשפחות אלטרנטיביות. ההשתתפות בקבוצה אינה כרוכה בתשלום.

 

 

 

 

 

 

כניסת חברים

הירשם

עוד באתר