הורות משותפת - "ילדי בנק הזרע"-הרהורים על הסרט

בייבי לי - אתר הכרויות לעשות ילד ביחד.   


בייבי לי. יוצרים משמעות חדשה לחיים שלך! 
 

מזל טוב, נולד ילד נוסף לחברים אשר הכירו באתר, מעורר השראה? תשפטו בעצמכם קראו כאן

    חפש
 

"ילדי בנק הזרע"-הרהורים על הסרט

 

הרהורים בעקבות "ילדי בנק הזרע"...

מאת: שירלי גולן

כשהסרט "ילדי בנק הזרע" הסתיים, ליוותה אותי עוד שעות רבות הדמעה שזלגה על לחייה של ליאור מילוא, אחת מגיבורות הסרט, במהלך שיחה עם חוקר פרטי. ליאור, סטודנטית למשפטים בת 23, רוצה לדעת מי הוא אבא שלה, האדם שתרם זרע לאימה לפני שנים ואחראי למחצית מהמטען הגנטי שהיא נושאת עימה. בידיה מצויים מספר פרטים שעשויים לעזור בחיפוש אחר זהותו של אבא – האיש שכנראה חיפש בצעירותו רק מקור לכסף מהיר וניגש לבנק הזרע מבלי לחשוב שיום אחד תגדל איפשהו בארץ ילדה עם חור שחור בחייה וצורך בלתי נדלה למלא אותו.

לאחר חיפוש אינטנסיבי, מצא החוקר אדם אחד שענה על הפרופיל המתבקש על ידי ליאור. מדובר באיש משפחה, נשוי ואב לילדים. יש אפילו כמה תמונות. "אני הבנתי שהוא הכחיש בשיחה שעשו איתו", אומר החוקר לליאור. "את רוצה לשמוע את קולו? מעניין אותך? לשמוע איך שהוא מספר על הרזומה שלו? נשמע אדם מאד נעים", מוסיף החוקר.  "אני אתחיל לבכות שוב...", עונה ליאור הנרגשת ולוקחת תמונה אחת למזכרת.  

הסרט שללא ספק נוגע באחת ממשאות הנפש האנושיות הבסיסיות והרגישות ביותר גרם לי ללא מעט הרהורי רחם, שחלות והפסיכולוגיה שביניהן. למשל, האם הכמיהה הגדולה להפוך להיות הורים צריכה להניע אותנו, הנשים, כל כך מהר קדימה מבלי לחשוב כיצד חסרונו של אב בתמונה ישפיע על הילד שלנו? האם זה לא אגואיסטי לפנות לבנק הזרע להחליט מראש שלילד יהיה אב ביולוגי שלעולם לא יכיר אותו?

אני ודאי לא שופטת אף אמא ואף שיקול, וודאי שאיני שופטת אף צורת גידול ילדים. אני גם ממש לא חושבת שהמשפחות הסטנדרטיות נותנות מענה מושלם לגידול ילדים מאושרים ונטולי חסכים. ילדים יכולים להיות מאושרים או אומללים בכל בית וזה לא קשור במודל המשפחתי - אלא במי שמגדל אותם, במה שהוא נותן להם ובכמה שהוא משקיע בהם. 

הזכות לדעת למי אנחנו דומים

ובכל זאת, אני מאמינה שלכל אדם זכות בסיסית לדעת מאין הוא הגיע. ממי הוא ירש את צבע העיניים, את הגובה, את הנטיה האמנותית, את הביקורתיות, את הרגישות, את המזג הסוער ואפילו את ההבעה המצחיקה הזו שמתפשטת בפניו, כשהוא מתרגז. איך אמר גיבור נוסף בסרט, יהונתן בן ה-14? "מאז שאני זוכר את עצמי תמיד חיפשתי אבא. היתי מסתובב ברחוב ואומר לאנשים אתה רוצה להיות אבא שלי..."? האופי שלי שונה משאר המשפחה שלי. כנראה שזה כן בא מהתורם וגורם לתהות...". 

ככל שאנחנו גדלים, אנחנו בדרך כלל רוצים לדעת יותר על ההורים שלנו, איפה גדלו, איזה ילדות היתה להם, מה עשו בצבא, איזה מוסיקה אהבו לשמוע כשהיו צעירים ועל מה חלמו. מה שמניע אותנו זה כנראה, הדחף להיות ולהרגיש שייכים,  להרכיב את הפאזל של החיים שלנו. אנחנו רוצים להרגיש שקיומנו אינו דבר של מה בכך, אלא חלק ממארג חיים גדול יותר האחראי, במידה מסוימת, לגיבוש זהותנו ולעיצוב האישיות שלנו - לטוב ולרע. 

בנק הזרע, אולי כמו כל בנק, לא טרוד בסוגיות רגשיות שעשויות להתעורר בעקבות התרומות, אלא חושב על רווחים כספיים בלבד. אם התורמים יצטרכו להזדהות, כנראה שלא יהיה כסף. לכן, שיטת העבודה היא אנונימית, אין פיקוח ממשרד הבריאות על מספר התרומות מאותו תורם  ובכך מתווספים לענין חששות וסיכונים שרק גוברים עם השנים. למשל, כמה ילדים נולדים מאותו אב? אולי האחים שלו גרים בסביבה, אולי חלילה הילד שלי יתאהב ביום מן הימים באחותו? בסרט מסופר, בין היתר, על שתי נשים מתל אביב שגילו במפתיע שילדיהן מאותו תורם – הן גרות באותו רחוב וכפי שמספרת אחת האימהות יש סיכוי שהילדים ילמדו באותו בית ספר, אולי באותה כיתה ויילכו לאותה תנועת נוער. לבסוף העלתה האם שאלה שכנראה לעולם לא תהיה לה תשובה, "לכי תדעי כמה עוד יש כאלה שאנחנו לא יודעים עליהם?".

אם לוקחים בחשבון שאנחנו חיים במדינה קטנה...הכל יכול לקרות, ואותי זה מלחיץ. אולי אני קונטרול פריק, אבל מה לעשות, היתי מעדיפה להכיר את בני המשפחה הגנטיים של הילד שלי.

ומה עם אילה שנותנים תרומת זרע, התורמים? הם כל כך צעירים (בין 18-24) שלא מעלים על הדעת את ההשלכות של המעשים שלהם? לא חושבים על הצאצאים שלהם שמסתובבים בארץ? לא מסקרן אותם מי הילדים האלה? למה הפכו להיות בבגרותם? יום אחד, סביר שהתורמים הצעירים יתבגרו, יתחתנו ויקימו משפחה – ומה אז? לא תנקר במוחם המחשבה שיש לילדים שלהם חצאי אחים איפה שהוא? חצאי אחים שגדלו, התחתנו ואולי כבר הולידו את נכדיהם? 

ההחלטה שלי - אבא בשר ודם

אני עוד לא יודעת איך ומתי תוגשם האימהות שלי, אבל מה שכן אני יודעת, שלא ארצה לפספס את חווית ההורות. האידיאל הוא, כמובן, למצוא בן זוג אוהב שיהפוך לאב אוהב, אך אם לא אמצא את החצי השני, האם אלך לבקש עזרה בבנק הזרע? כנראה שלא. אני רוצה שלילד שלי יהיה אבא פעיל בחייו - אדם בשר ודם, ולא טופס שבו רשומים כמה מאפיינים  כלליים על החזות שלו. אני רוצה שהילד שלי ישתמש בהתלהבות גדולה במילה "אבא", יבין שהעולם מורכב מיותר מהשקפה אחת ויידע שהביאו אותו לעולם שני אנשים שמאד רצו בו, מאד אוהבים אותו - גם אם אינם מאוהבים אחד בשני וגם אם אינם גרים באותו בית.

אז נכון, מערכות יחסים בין הורים וילדים הן עניין מורכב וכן, לא תמיד אבות או אמהות מסתדרים בקלות עם הילדים שלהם. אבל, גם אם הדברים לא עובדים בקלות, תמיד עדיף  לדעת מי הם אבא ואמא, ללמוד לקבל אותם ולהשלים עם הפערים. אחרי הכל, ההורים שלנו ולא בנק הזרע הם האנשים שבזכותם אנחנו קיימים.

קישור לסרט

 

כניסת חברים

הירשם

עוד באתר