הורות משותפת - רינת בדרך לבנק הזרע -ראיון

בייבי לי - אתר הכרויות לעשות ילד ביחד.   


בייבי לי. יוצרים משמעות חדשה לחיים שלך! 
 

מזל טוב, נולד ילד נוסף לחברים אשר הכירו באתר, מעורר השראה? תשפטו בעצמכם קראו כאן

    חפש
 

רינת בדרך לבנק הזרע -ראיון

 

 ראיון עם רינת שהתחילה טיפולי הפרייה באמצעות תרומה מבנק הזרע

"זה לא המצב האידיאלי, אבל זו הדרך היחידה להגשים את החלום..."

רינת חיכתה שנים ל"בחור הנכון" על מנת להגשים את חלומה לנישואים וילדים בדרך המקובלת, אך ככול שהזמן חלף הבינה רינת שבן הזוג לא מגיע והחלום להפוך לאם רק הולך ומתרחק. אחרי מחשבות רבות והתלבטות שארכה כשנתיים החליטה ביום ההולדת ה – 42 שלה להפוך לאם, ובימים אלו מתחילה טיפולי הפרייה באמצעות תרומת זרע מבנק הזרע.

פגשתי אותה לשיחה אישית ערב לאחר הפגישה הראשונה עם מומחה לפוריות, כשהיא מתרגשת ומפחדת:

ראיון אישי

ברכות על ההחלטה האמיצה!

"קשה לי להאמין שזה באמת קורה, אבל כן, התחלתי את התהליך להפוך לאם על ידי תרומת זרע מבנק הזרע. למרות שרק התהליך הפיזי התחיל היום כי התהליך המנטאלי מתבשל כבר זמן רב".

ובכל זאת, זו החלטה לא פשוטה. את בטוחה שאת מבינה מה משתמע מהחלטתך?

"כן ולא, אני מבינה את התהליך הפיזי, את הבדיקות, ההמתנה, התקווה להיקלט להריון וההריון עצמו שבוודאי יהיה חוויה מדהימה, אבל את כל ההיבטים הנפשיים, זה יהיה שקר לומר שאני מבינה. אני יודעת שזה לא יהיה פשוט וזה בטח לא המצב האידיאלי אבל זו הדרך היחידה להגשים את החלום להחזיק תינוק משלי בידיים".

כמה זמן עבר מהרגע שהתחלת להרגיש את הדחף הזה להפוך לאם?

"זה התחיל בסוף שנות השלושים שלי, סיימתי מערכת יחסים בת חצי שנה שלא התקדמה לשום מקום, הרגשתי ריקנות שלא ניתן להסביר. חגגתי עם חברות שלי את הנישואים שלהן ואת ההריונות והלידות אבל אלי שום דבר לא הגיע. חיכיתי לבן זוג ראוי, יצאתי לדייטים, ניסיתי, אפילו יצאתי לכמה שדוכים שאחריהם לא יכולתי להוציא את הראש מהמיטה מרוב אכזבה ובקיצור, הבנתי שעד שלא אמצא בן זוג – החלום שלי להפוך לאם הולך ומתרחק. אבל אז חשבתי על זה עוד ועוד והתעורר בי כעס: למה שאחכה? למה שאשלים עם הגזרה לוותר על ההורות רק בגלל שלא מצאתי בן זוג? לפספס את האושר הזה של חיים עם ילד רק בגלל שאין לי בעל? הכעס הזה הלך וגדל בי ולא יכולתי להפסיק לחשוב על כל רגע שעובר וזמן שמתבזבז ואיך אני מתבגרת ומפספסת את חלון ההזדמנויות הזה להרות".

אז מה בכל זאת גרם לך להמתין עוד שנתיים עד להחלטה לגשת לבנק הזרע?

"אני לא יודעת מה גרם לי להמתין עם בנק הזרע. כנראה שהייתי זקוקה לעוד זמן לגבש את ההחלטה, ועוד זמן כדי להאמין שאני באמת יכולה לעשות את זה לבד, ולהבין שאם אביא ילד אסתכן בכך שבאמת לא אמצא בן זוג..."

אז את אומרת שבהכרח להביא ילד לבד זה לוותר על זוגיות עתידית?

"אני מבינה את הקושי שכרוך בלהכנס לזוגיות עם אישה שהיא אם לתינוק. אם עד עכשיו היו לי בעיות למצוא בן זוג, אני מניחה שהמצב לא ילך וישתפר..."

וזה מעציב אותך?

"זה העציב אותי אז, כשהייתי בת עשרים וחיכיתי לאדם הנכון, זה העציב אותי בגיל שלושים שחיכיתי לאדם הנכון אבל בגיל 42, כשאני מבינה שכל ההמתנה הזאת הרחיקה אותי מילד או ילדה שהם רק שלי – שום עצב לא נמצא בי, רק תסכול".

עכשיו כשאת כבר יודעת שבעוד מספר חודשים תהפכי לאם, מה את מרגישה?

"אני מאושרת ומפחדת, מתרגשת ודואגת, הכל מתערבב, האושר והפחד. מצד אחד אני מאושרת שסוף סוף אזכה לחוות הריון שבסופו חיים שלמים עם ילד או ילדה מדהימים משלי ומצד שני, אני נכנסת לתהליך בעיניים פקוחות ויודעת שאצטרך לעבור הכל לבד, זה החלק המפחיד".

ומה לגבי תמיכה מבני משפחה וחברים? את יכולה לסמוך עליהם שיהיו שם בשבילך?

"המשפחה שלי מדהימה והם תומכים בי במאת האחוזים, וחברים טובים שלי מסתובבים סביבי 24 שעות ורק שואלים מה אפשר לעזור ואיך אפשר לסייע, אבל ביני לבין עצמי אני יודעת שאת התהליך הנפשי אעבור לבד, את הקושי בבחירת תרומת זרע מבנק הזרע, בידיעה שתרומה זו תיצור את הילד שלי, זו אחריות גדולה וכבדה שאצטרך לשאת לבד, ואת הפחד מהתהליך הפיזי של ההפרייה, ואת ההריון והלידה... אני מציאותית ויודעת שלא משנה כמה תמיכה אקבל, יש דברים שאצטרך לעבור לבד והם בכלל לא פשוטים".

והפחדים האלו לא מעוררים בך ספקות לגבי ההחלטה להרות לבד?

"לא. כי על כל הדברים האלה חשבתי בשנתים שהתלבטתי שוב ושוב האם לצאת לדרך הזאת, כבר חשבתי על הכל,כבר הרצתי בראש את כל התסריטים, כבר בכיתי, צחקתי, פחדתי ונבהלתי וכל זה עבר ונגמר. כרגע אני מצפה ומתרגשת ומקווה שהתהליך יהיה כמה שיותר פשוט".

את לא פוחדת שחוק מרפי ירים את ראשו וכשתהרי תפגשי את אהבת חייך?

"כמה אפשר לחכות? עשור? שני עשורים? שלושה? ארבעה? נמאס לי לחכות עם החיים שלי ועם החלומות שלי רק בשביל האפשרות שאולי אמצא בן זוג. אני רוצה ילד. אני רוצה להפוך לאם. אני רוצה לקום בלילה להניק את הילד שלי, ולהחליף לו טיטול, ולשיר לו שירים, ולחבק אותו ולקלח אותו ולא בא לדחות את כל החלומות האלה והרצונות רק בגלל שאולי מישהו יבוא. אם יבוא אז יופי, ברוך הבא ותכיר – זה הילד שלי".

זו גישה בריאה מאוד.

"זו גישה מציאותית של מי שחיכתה וחיכתה והבינה שאי אפשר לעצור את החיים. יש כאלה שהתברכו בזוגיות נפלאה ויש כאלה שלא. יש כאלה שחיים בזוגיות שנים אבל לא מצליחים להביא ילדים ויש כאלה שלא חיים בזוגיות אבל זכו לילד. אי אפשר לקבוע מה יהיה, אפשר רק לקוות לטוב".

ההחלטה שלך להפוך לאם בוודאי משנה את כל המציאות היומיומית שלך. איך את מתמודדת עם השינויים הללו?

"האמת היא שכרגע אני לא מרגישה שהאדמה רועדת, אני אומנם יוצאת במהלך היום לבדיקות ולפגישות עם מומחי פוריות אבל זה לא שהפסקתי לעבוד ואני יושבת בבית ומצפה לתינוק".

את צריכה לזכור שיש הריונות שהם יותר רגישים ומצריכים שמירת הריון, מה תעשי במקרה כזה? הרי את מפרנסת את עצמך.

"אני מניחה שיש ביטוחים עבור הדברים האלה. עבדתי שנים על גבי שנים, חסכתי כסף, לא יצאתי לטיולים ארוכים, לא בזבזתי על שטויות, חסכתי. היום אני יודעת איפה להשקיע את הכסף הזה: בטיפולי הפרייה, בחדר תינוקות, בעזרה של מטפלת לאחר הלידה. אלה מקורות הוצאה טובים שאשמח להשקיע בהם".

לא היה קל יותר להשתמש בשירותים של חברה מסוג "בייבלי" שמציעה לך מאגר גברים שמוכנים לילד ורוצים כבר עכשיו? הרי אם תמצאי גבר שראוי להביא אתך ילדים זכית פעמיים, גם בילד וגם באבא לילד.

"הבעיה היחידה שלי כמו שאני רואה אותה זה שאין לי יותר זמן לבזבז. אם הייתי יודעת על האתר "בייבילי"לפני שנתיים שלוש אז יכול מאוד להיות שהייתי בוחרת בדרך זו ומנסה לאתר בן זוג להביא איתו ילד, וכן, יכול להיות שפתאום הייתי מוצאת אהבה. אבל היום, בגיל 42, אני מתקשה להאמין שתוך חודשים ספורים אמצא אהבה ואתחיל את התהליך להפוך לאם. הרופאים הבהירו לי בצורה חד משמעית שחלון ההזדמנויות שלי הולך וקטן".

אבל לא שווה לדחות את ההפרייה בחצי שנה רק כדי לבדוק את האופציה לזוגיות דרך האתר? למציאת בן זוג ואבא לילד?

"אני כבר בתהליך, אני כבר שם, לעצור עכשיו ולהגיד "אני שוב מקפיאה את התהליך כי אני שוב מחפשת גבר" זה פשוט לא בא בחשבון מבחינתי. יכול להיות שאמצא באתר אדם שמוכן ללוות אותי בהריון ולגדל איתי את הילד גם בלי קשר לנושא האבהות הביולגית, הכל יכול להיות..."

חשבת על האפשרות ליצור קשר עם גבר אחר במטרה להביא ילד משותף, ללא מחויבות של נישואים?

מה תספרי לילד שישאל אותך למה אין לו אבא?

"אני באמת מקווה שלילד שלי כן יהיה אבא, אבל אם לא – אספר לו שהוא נוצר מאהבה עצומה שלי אליו ושהוא כל חיי".

היו אנשים שלא פירגנו לך על ההחלטה להביא ילד ללא זוגיות?

"לצערי כן. אבל מאוד קל להם לשפוט אותי כשהם בזוגיות טובה עם ילדים דירה וכלב. שינסו לעבור חצי חיים לבד, חצי חיים בציפייה לאהבה, לילד, לבית אמיתי ואז שיגידו לי אם הם עדיין חושבים שזו טעות. יש לי המון אהבה לתת, תשומת לב, סבלנות וכוח, אין שום סיבה שאשמור את כל זה לעצמי ולא אעניק אותם לילד שלי רק בגלל שאין לו אבא. עם כל הכבוד, יש המון זוגות שמתחילים זוגיות, נישאים ומביאים ילדים ואחרי מספר שנים מתגרשים, וכשהם מגדלים את הילדים בנפרד אף אחד לא מרים גבה ולא זורק הערות בוטות, אז מה? למה כשאני מחליטה להביא ילד לבד ופונה לבנק הזרע מתוך הבנה שזוגיות תבוא או לא תבוא, אבל לפחות לא תעצור את חיי, מדוע זה לא לגיטימי?"

את פוחדת שתתחרטי? שיבואו ימים קשים ותגידי "מה עשיתי?"

"לא. באמת שלא. אני רוצה את הילד הזה ואני מוכנה לכל מה שיבוא איתו. את חושבת שלהורים במשפחה נורמטיבית אין בעיות? שהכל נפלא? גם לי יהיו בעיות, גם לי יהיו קשיים וגם אני אצליח לעבור אותם ולתת לבן או הבת שלי בית חם ואוהב".

את חושבת על "היום שאחרי" בו תחזרי הביתה עם תינוק קטן בידיים?

"זה כל מה שאני חושבת. אני כל כך מחכה שלפעמים אני מרגישה שהזמן סתם מתגרה בי. אני יודעת שהדרך שלי עוד ארוכה, אני צריכה לבחור תורם זרע, להתחיל בדיקות, טיפולי הפרייה, תשעה חודשים של הריון בתקווה שהכל יהיה בסדר ואז לידה... נראה לי שהכל יקרה רק בעוד שנה מהיום, ושנה זה המון המון זמן".

בהשוואה לזמן שהמתנת עד כה, זה לא כל כך הרבה זמן.

"כן, את צודקת. לפחות אני יודעת שבסוף ההמתנה הזאת מחכה השמחה הכי גדולה של חיי".

רינת הבטיחה לעדכן בעוד שנה ולספר לנו האם הצליחה להגשים את חלומה להפוך לאם והאם בכל זאת זכתה בזוגיות. אנחנו מאחלים לה בהצלחה.

 

 

 

 

 

כניסת חברים

הירשם

עוד באתר